פרשת קרח
"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל" (במדבר טז:כה)
 

בקש שלום ורדפהו

האגדה מספרת שכאשר ביקש משה מן הזקנים להתלוות אליו אל אוהליהם של דתן ואבירם, נדהמו הזקנים מכך שמשה היה מוכן בכלל ללכת אליהם. "שני אלה אנשי מדנים הם", אמרו, "הם שגרמו לסכסוך בינך לבין קורח. אין זה מתאים לך, מנהיגנו, ללכת בעצמך אל אנשים רעים כאלה. מדוע אינך שולח אליהם שליח?"

אלא שמשה הלך אל דתן ואבירם מתוך רוח של שלום. בהיותו עניו ביותר הוא לא הסכים ששום מכשול יתייצב בדרכו לעשיית שלום, ולא הניח לגאווה לפגוע במטרתו.

בסוף תפילת העמדה, כאשר אנו אומרים את הפסוק: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" וכו', נהוג לצעוד שלושה צעדים לאחור. בדרך כלל מסבירים זאת בכך שלא נאה לצאת מעל פני מלך, או פני כל אדם מכובד אחר, מתוך הפניית גב. ובוודאי שאם מפניו עורף אל הקב"ה כאשר יוצאים מעל פני, הרי שיש בכך ביטוי של זלזול.

ואולם יש גם הסבר אחר לדבר: לעולם אל לנו להפנות גב לעשיית שלום. הקב"ה ציווה על משה לעולם לא לתת לגאווה לעמוד בדרכו, כיוון שהשלום עומד מעל לכל.

ניסיון להרגיע בעלמא הוא מחווה ריקה מתוכן, בעוד שרוח של פיוס אמיתי יכולה להשיג הרבה מאוד. אנו מצווים תמיד לקיים את דברי הפסוק (תהלים לד:טו) "בקש שלום ורדפהו".



הארץ שייכת למי שמחייה אותה*

"והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים" (במדבר יז:כג)

שלושה אנשי כמורה אשר ביקרו בארץ הקודש שאלו את מנהל מוזיאון הר ציון: "מדוע הכריזו היהודים על ירושלים כבירתה של מדינת ישראל? הלוא ירושלים היא ערש הדתות, והיא עיר קדושה השייכת לכל העולם, ועל כן היא צריכה להיות עיר בינלאומית. מדוע תובעים אותה היהודים לעצמם?"

"אסביר לכם", השיב המנהל. "התורה מספרת שכאשר משה רבנו מינה את אהרן לכהן גדול, העם התנגד לכך והתמרמר. מדוע ייבחר אהרן? הם שאלו. מייד פנה משה אל האלקים ואמר: ריבונו של עולם, אתה ציוות אותי למנות את אהרן; אנא עשה נס שבאמצעותו אוכל לשכנע את העם.

"הקב"ה שלח רעידת אדמה, וקורח ועדתו נבלעו בארץ – ועדיין לא הסכים העם למינויו של אהרן. הייתה גם מגיפה, אך בני ישראל המשיכו לרטון כנגד אהרן. לבסוף ציווה הקב"ה על כל אחד מהשבטים להביא מטה ולהניח אותו באוהל מועד, וגם אהרן נתבקש לשים שם את מקלו. העם היה צריך לצפות ולראות איזה מהמטות יפרח. רק כאשר מטהו של אהרן פרח, רק אז הם קיבלו אותו לכהן גדול עליהם (במדבר יז:טז-כו).


*הדברים נכתבו לפני מלחמת ששת הימים

"מדוע קיבל עם ישראל את אהרן רק אחרי שמטהו פרח וגמל שקדים? משום שהדבר הצביע על חיוניות וחיים".

אז הזמין המנהל את שלושת הכמרים לטפס עמו על המצפה שבהר ציון. הם צפו משם על כל סביבותיהם, הוא אמר: "מכאן יכולים אתם לראות הן את העיר העתיקה והן את העיר החדשה. העיר העתיקה, כפי שאתם רואים, כולה חורבן והרס: חורבות, סלעים ושממה. ואילו מן הצד שלנו נמצאת העיר החדשה, שבה מתגוררים למעלה מ-150,000 איש. אתם יכולים לראות בתי מגורים ובתי ספר חדשים, את בית החולים החדש ואת קמפוס האוניברסיטה החדש. בכל אשר תפנו אתם רואים חיים, צמיחה וחיוניות. אתם שואלים – למי שייכת ירושלים? ובכן, היא שייכת למי שמפריח ומצמיח אותה, למי שגורם לה לחיות ולהתפתח.

"מדינת ישראל משגשגת, וכל הארץ פורחת, משום שהישראלים מטפלים בה במסירות, כאם המטפלת בילדיה. מדינה קטנה זו, שהוקמה רק ב-1948, כבר מסייעת למדינות אחרות אשר זכו להגיע לעצמאות אחריה. כיום שולחת ישראל למדינות שונות באפריקה ובאסיה רופאים, מהנדסים, ומומחים בתחום החקלאות כדי להביא לאותן מדינות חיים וחיות, כדי שגם הן יוכלו לשגשג. מומחים אלה, ביחד עם שגריריה של ישראל, הם חיל השלום הראשון של ימינו. כן, ידידי, הארץ שייכת למי שמחייה אותה".






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972