תעניות וחגים
 


סתם ימים של שמחה – לא היו בביתנו. היו חגים שמצווה לשמוח בהם – ושמחנו כמצווה, אבל גם ימי שמחת החג היו כימים של תוגה, שהרי אנו בגלות והבית חרב.
שלמים יותר היו ימי האבל והצום, אותם קיימנו בכל נפשינו. בעולמו של אבא היו הרבה ימי תוגה, אבל וזכרון, על גזרות שונות ומשונות. שהרי אין לך כמעט יום בשנה העברית שעמנו לא ידע בו צרות וצער. והיו תעניות וימי צום, עליהם שמרנו מכל משמר. היו אלה ימי הצום הקשורים בחורבן ביהמ"ק וארץ ישראל: י' בטבת, י"ז בתמוז, ט' באב.
כך נהגו כל הימים בבית אבא בוורשא.
כאן בישראל נשתנו הימים. כאן באו לנו ימים חדשים, ימים של שמחה טבעית פשוטה, שמחה שבאה מתוך אהבת החיים ויצר החיים.
וכאן נוספו לאבא שני ימי חג. היום שבו עלה לארץ ישראל והיום בו קמה מדינת ישראל.
לי נוסף יום חג שלישי, יום שחרור הכותל המערבי. אבא לא זכה לראות זאת אבל אני זכיתי. ועתה יש לי שלושה ימי שמחה וחג כנגד שלושת ימי התענית והצער. מי יתן ויבוא הגואל ואף ימי היגון והצער יהפכו לימי שמחה. אמן.









חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972