מדוע בוחרת התורה לומר דווקא על מצוות שמיטה שהיא ניתנה "בהר סיני", המקום בו ניתנו עשרת הדיברות? רש"י, הפרשן הגדול, מביא את הדעה המסורתית: "מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן [=כל שאר המצוות] נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני".
שנת השמיטה, שניתנה בהר סיני, היא סמל לאופן שבו עלינו להעריך את ימינו. תלמיד אחד, אחרי שקרא בפרקי אבות (ב"טו): "היום קצר והמלאכה מרובה", אמר: "אני רק בן עשרים ואחת, ומקווה לחיות עד גיל שבעים. בארבעים ותשע השנים שנותרו לי יהיו לי 365 x 49 ימים, בסך הכל 17,885 ימים. ומאחר שבכל יום יש 24 שעות ובכל שעה 60 דקות, הרי שיש לי שפע של זמן!"
מייד בא רבו ותיקן את הלוך המחשבה שלו: "אתה מודד את החיים במונחים של שנים בודדות בנות 365 ימים כל אחת; ואולם יש דרך הרבה יותר טובה למדוד את שנות חיינו. עלינו למנות אותן לפי שמיטות – דהיינו, מחזורים בני שבע שנים. גם בעשרת הדיברות, אשר ניתנו באותו הר סיני שבו ניתנה מצוות השמיטה, נרמז כי מכלול חייו של אדם מורכב, כרגיל, מעשרה מחזורי שמיטה בני שבע שנים כל אחד. אם אתה בן 21, הרי שעברו עליך כבר שלושה מחזורים כאלה. כעת, במקום לומר שיש לפניך עוד 49 שנים, עדיף שתאמר כי צפויות לך רק עוד שבע שמיטות לחיות. אתה רואה איפוא, שימי חיינו קצרים הם עד מאוד. לכן, כדי להעריך נכונה את יקרת הזמן, עדיף לחשוב על החיים במונחים של שבועות-שנים, ולא במונחים של שנים בודדות".
|