פרשת בהר
"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לד': שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה:א-ד)
 

כיצד נמנה את שנותינו

מדוע בוחרת התורה לומר דווקא על מצוות שמיטה שהיא ניתנה "בהר סיני", המקום בו ניתנו עשרת הדיברות? רש"י, הפרשן הגדול, מביא את הדעה המסורתית: "מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן [=כל שאר המצוות] נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני".

שנת השמיטה, שניתנה בהר סיני, היא סמל לאופן שבו עלינו להעריך את ימינו. תלמיד אחד, אחרי שקרא בפרקי אבות (ב"טו): "היום קצר והמלאכה מרובה", אמר: "אני רק בן עשרים ואחת, ומקווה לחיות עד גיל שבעים. בארבעים ותשע השנים שנותרו לי יהיו לי 365 x 49 ימים, בסך הכל 17,885 ימים. ומאחר שבכל יום יש 24 שעות ובכל שעה 60 דקות, הרי שיש לי שפע של זמן!"

מייד בא רבו ותיקן את הלוך המחשבה שלו: "אתה מודד את החיים במונחים של שנים בודדות בנות 365 ימים כל אחת; ואולם יש דרך הרבה יותר טובה למדוד את שנות חיינו. עלינו למנות אותן לפי שמיטות – דהיינו, מחזורים בני שבע שנים. גם בעשרת הדיברות, אשר ניתנו באותו הר סיני שבו ניתנה מצוות השמיטה, נרמז כי מכלול חייו של אדם מורכב, כרגיל, מעשרה מחזורי שמיטה בני שבע שנים כל אחד. אם אתה בן 21, הרי שעברו עליך כבר שלושה מחזורים כאלה. כעת, במקום לומר שיש לפניך עוד 49 שנים, עדיף שתאמר כי צפויות לך רק עוד שבע שמיטות לחיות. אתה רואה איפוא, שימי חיינו קצרים הם עד מאוד. לכן, כדי להעריך נכונה את יקרת הזמן, עדיף לחשוב על החיים במונחים של שבועות-שנים, ולא במונחים של שנים בודדות".



הגרים מוצאים זה את זה

"כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה:כג)

אחד מחכמינו פירש פסוק זה כך: "הקב"ה אומר – אם אתה חושב עצמך לתושב ומרגיש שאין לך צורך בי ובמצוותי, אז אני אהיה לך כזר. ואולם אם אתה חש עצמך כגר – אז אני אהיה כתושב, אעודד אותך ואעזור לך".

זרים נוטים למצוא זה את זה. שני אמריקנים הנפגשים זה עם זה בארץ זרה יתיידדו עד מהרה. בארצם-שלהם הם עשויים לגור במשך שנים באותו רחוב עצמו בלי להחליף מילה זה עם זה; אך בהיותם זרים בארץ נוכרייה, הם בדרך כלל נמשכים זה אל זה.

חבר קהילה אחד תיאר פעם באוזני רבו, איך הוא מרגיש ביחס לדת שלו: "התרחקתי מהדת במשך זמן רב", אמר. "אם תשאל אותי איך חזרתי לקב"ה – ובכן, זה היה כך: במשך כל השנים הללו הרגשתי עצמו כמו זר, ובבדידותי מצאתי את הא-ל, שגם הוא לבדו הוא, כפי שאומר בעל התהלים (לט:יג): 'שמע תפילתי ד'... כי גר אנכי עמך'".

מתי מרגיש אדם שהוא זר בעולם הזה? כאשר יש לו רעיונות נעלים שכל העולם נראה אדיש להם, כאשר בני אדם בכל מקום מתעלמים מהמוסר, מהאמת ומהצדק ומשפילים אותם עד עפר. אבל דווקא כאשר אדם מרגיש עצמו מנוכר ומבודד, דווקא אז יכול הוא למצוא את הקב"ה.






חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972