חגי ישראל / ט'ו בשבט / רותם המדבר, הברוש , והנרקיס

רותם המדבר, הברוש , והנרקיס
 

רותם המדבר

אגדת חז"ל מקדישה לרותם תשומת לב מרובה ומספרת עליו ארוכות "הרותם הזה, מי שמדליקו גחליו אינן כבות". מעשה שהיה בשני בני אדם שבאו למדבר וישבו תחת רותם אחד. לקטו עצים מן הרותם ובשלו ואכלו. לאחר שנה באו שוב לאותו המקום, ומצאו אפר ממה שהדליקו, אמרו: "הרי שנים עשר חודש יש לנו משעברנו ואכלנו במקום הזה, מששו באפר והלכו עליו ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר" דברי חז"ל חיים וקיימים עד עתה במדבר הנגב, כי בו – הרותם הוא השיח המצוי ביותר והוא – הוא המשמש לבדויים חומר-הסקה עיקרי, גחליו מחממים אותם בחורף ועליהם ישתפו את סיריהם בקיץ. וגם דבריו של המשורר בתהילים: "חצי גבור שנונים עם גחלים רתמים" (ק"כ, ד) שמורים עדיין בפיותיהם של אנשי המדבר. שכן לאדם שאין תוכו כברו, אומרים הבדואים: דומה הוא לגחלי רתמים. כלומר מלבר שוקט וקר ומלגו – אש שנאה...


הברוש העושה פרי

ברמות השבים – שני ברושים גבוהים שניטעו בהתאם לנוהג העולם, על שמם של שני השומרים... שנפלו במארב פראי ערב, בשנה תרצ"ו שעה ששמרו על המושבה. שנים אלה קשורים היו בחייהם, תמיד הלכו יחד בשמירה ובסיכון, ויחד נפלו ועליהם חרתו את הפסוק "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו".
כשביקר הממונה עם מלוויו במקום התעכב ליד הברושים והעלה את גבורת השנים וסיפר".
כשלמדתי ספר הושע בבית הספר והגעתי לפסוק "אני כברוש רענן ממני פריך נמצא" – שאלתי את אבי זצ"ל איך אומרים ביטוי כזה על ברוש כשידוע אינו נושא שום פרי. לא ענה לי אבא זצ"ל דבר. והשאלה נשארה תמיד תקועה בלבי. כרגע הבינותי את דבריו של הושע – כל המושבה כל העמק, כל הארץ הוא פריו של הברוש, הברוש הגדל כאות אבלות וצער על הבנים הנאמנים שנפלו.
הוסיף הממונה – היתה לי פליאה שניה על דוד מלכא משיחא שהיה משבח את ה' בכל עצי ברוש ובכנורות ונבלים ככתוב בש"ב ו. ה. למה בחר דוד בעצי ברוש משאר העצים?
הברושים הללו מסבירים את הדבר הם הם הכינורות של מלכא משיחא.


אגדת הנרקיס
אגדה יפה שמקורה ביוונית, מספרת כיצד נוצר הנרקיס. בין הרי הגליל התהלך בימי קדם רועה בעל פנים עגולים ותלתלי זהב לו, ושמו נרקיס. כל הנערות דברו ביופיו הרב והוא לא ידע מימיו כי יפה הוא, כי לא ראה מעודו את פניו, פעם ירד עם צאנו ממורדות הכרמל, כשפניו מועדות אל הרי הגליל, כשעבר את נחל קישון ראה את בבואתו במים וטבע. במקום שטבע צץ פרח, שכותרתו לבנה ועגולה המזכירה את פני הרועה והכוס הצהובה אשר בכותרת מזכירה את תלתלי הזהב שלו. על כן קראו לפרח הזה נרקיס עד היום הזה.
אגדה דומה במגמה אחרת ישנה בישראל על רואה צאן יפה ונהדר שראה בפעם הראשונה את תלתליו היפים במים חשש שמא יגבר עליו יצרו הלך ונעשה נזיר לשמים.





חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972