חגי ישראל / חנוכה / סמל המדינה

סמל המדינה

והיא עתידה להאיר באור חדש מציון...

 

ויהי היום וזקני ישראל ונבחרי העם נאספו יחד לאסיפה בירושלים עיר הקדש לבחור בסמל לעם גאולים.
ישבו זקני ישראל ונבחרי העם וטכסו עצה מה יהיה סמלו של העם השב מגלויותיו וקם לתחייה? ויכריזו על קביעת הסמל ויפנו לכולם להתייצב ולהציע. באו כולם לפני עיני הזקנים וטענו. והנה באה דמות היונה וריחפה לעיניהם ואמרה: מראש ימות עולם אני המבשרת. בפי הבאתי את הזית לנח בימי המבול כי קלו המים מעל הארץ; בקולי, קול יונה נהמה השכינה על חורבן עמה ומקדשה ובי חזו הנביאים את שיבת ישראל מארצות פזוריו כיונים אל ארובותיהם, "ושבו כציפור מארץ מצרים וכיונה מארץ אשור" ומאז מקדמי ימים כנפי תפרושנה שלומים על תבל ארץ וימים, ואין כמוני לסמל ישראל.

 

באה דמותה של צנצנת המן אשר טמן אהרן למשמרת ואמרה:
ארבעים שנה כלכלתי אוכלסיית שישים רבוא, בארץ לא זרועה. גם על פי הדבור שמני אהרן בצנצנת למשמרת עולם לדורות הבאים למען ידעו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ועתה אין כמוני לסמל ישראל.
באה הדמות של שני לוחות הברית ואמרה:
- בנו חקוקים דברי אלקים חיים ותורתו. בנו היה עם ישראל לעם סגולה, גוי קדוש נבדל מכל העמים, עם שוכן בדד ותרועת מלך בו, ואין כמוני לסמל בישראל.
באה דמותו של המטה ואמר:
בגן עדן מקדם, בלב הגן ענף הייתי עם ענפי אילן שצמח על מעין מים חיים עד שבא אדם הראשון וקטף אותי להיות לו למטה, ומידו עברתי לידי שת ואנוש וקינן ומהללאל וירד וחנוך ולמך ונח ולידי אברהם... עד שהגעתי לידי משה והוא עשה בי את הנפלאות לעיני פרעה ובי היכה בעשר מכות את מצרים ובקע את מי הים והפך לחרבה. ניצולים לעבור בה עם גאולים, ובמדבר תלאובות בי הוציא מסלע מים לשתות לעם. אני אב הנסים והנפלאות מאז מימי קדם ואין כמוני לסמל בישראל.
באה דמותו של הצבי ואמרה:
- בי נקראה אדמת ישראל "ארצות צבי" ו"ארץ הצבי" ובי נקרא מלכה הראשון של ישראל "הצבי ישראל" לי גם נמשלה האומה שהלכה ונדדה לקצווי התבל ושוב תשוב למקומה, מי כמוני לסמל בישראל?
באה דמותו של הסנה ואמרה:
- בי נגלה אלקים למשה במדבר חורב, בי גנוז סוד נצחו של עם ישראל, "והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל" ואין כמוני לסמל בישראל.


 
הביטו זקני העם ונבחריו איש אל רעהו ולא ידעו במה יבחרו לסמל בישראל וישבו עד לעת מנחת ערב.
והנה קם אברך אחד והוא מהמלקטים פירורי הח"ן מתחת שולחנותיהם של חסידים ומקובלים ובתרמילו אבני יקר למכביר אשר העניקו לו אבותיו הגדולים ואשר דלה דלה בקרקעה של נשמת האומה, עמד האברך בקהל הנאספים ואמר:
- זקני ישראל ונבחרי העם, אחי ורבותיי!
כל אלה שבאו והתייצבו לפנינו – שרתו אותנו בזמנם ולשעתם, וכבוד ויקר להם, אולם הסמל צריך לשמש גם את "היום" וצרכיו, ומה הם כי ישמשו לנו? האחד המיועד לשמש תמיד, בעבר בהווה ולעתיד הוא לא הופיע, מרותק הוא לקשת. ויעמידו הזקנים את עיניהם על הצעיר, וישאלו בתמיהה מי הוא המיועד לתמיד והמרומם? ויקם הצעיר ויאמר.
שבעה מי יודע? שבעה מי לא יודע? שבעה ימי שבתא, שבעת כובבי הלכת בשבעה הרקיעים הפרושים מעל לשבעת הימים, שבעה הם העמודים שחצבה החכמה ושבעה הם צלילי היסוד לבת הזמרה, וצבים שבעה לקשת בענן ובשבע אותיות חקוקה ירושלים, והמנורה קנים לה שבעה, החובקים זרועות ההוד והיסוד וסוד ראשית ואחרית, היא הלכה אתנו לרומא להאיר לפנינו במחשכי הגולה והיא עתידה להאיר באור חדש מציון, והיא השבועה והברית והיא עזו ותפארתו והיא סמלו של ישראל.




חזור

 
www.moreshet.co.il
להארות והערות
Email:
cohnga@mail.biu.ac.il :דואר אלקטרוני

פקס: 5662720-02-972